בין אם זה כרוך בניצול לרעה של אלכוהול או סמים (תרופות מרשם או סמים לא חוקיים), התמכרות יכולה להיות בעיה מפחידה. ולרוב גם מסובכת. הסימפטומים של ההתמכרות עשויים להשתנות במידה רבה מאדם לאדם.
ההגדרה התמכרות נפוצה כשבאים לתאר שימוש בסמים ואלכוהול, אך לרוב היא לא לגמרי מדויקת.
רוב האנשים יכולים לאבחן את אלה שמשתמשים לרעה בחומרים, אנשי מקצוע לעומתם, יכולים לאבחן תלות בחומרים. מכורים שאינם בשלב הכחשה, עשויים להודות בהתמכרותם ואבדן השליטה עליה.

כולנו משתמשים בסמים. רוב בני האדם נוטלים תרופות לשיכוך כאב, שותים אלכוהול בנסיבות חברתיות, קונים דברים שלא לצורך אלא להנאה, אוכלים שלא מתוך רעב.
אלה התנהגויות בגדר הנורמה, לרובנו אין בכך שום איום להתנהגות התמכרותית בעתיד, אך לחלק מאיתנו זהו פתח לשימוש לרעה.

שימוש לרעה היא צורה מתונה יותר של ההפרעה, היא עדיין איננה תלות בסמים. כדי להגדיר התמכרות, צריך לשים לב לסימנים, לתופעות ולאופן ההתנהגות.
לדוגמא; הקושי בעמידה באחריות. מי שאינו הולך לעבודה או אינו עומד באחריותו כלפי משפחתו עקב שתייה או שימוש בסמים.
שימוש בחומרים המעמידים אותו במצבים מסוכנים מבחינה פיזית. בעיות משפטיות בשל שימוש בחומרים ממכרים, כמו מספר רב של אישומים בשל נהיגה תחת השפעה או עבירות סמים אחרות.
המשך כפייתי של שימוש באלכוהול או בסמים למרות שהשימוש בהם גורם לו לבעיות חברתיות, כגון בידוד ממשפחתו או חבריו.

בשלב זה כבר קיימת מצוקה קלינית כרונית. אדם שנתפס נוהג תחת השפעת סמים או אלכוהול פעם אחת, עדיין לא נחשב כמי שיש לו בעיית התמכרות. אך כשזה קורה שוב ושוב, ברור שיש כאן בעיה והמכור כבר חש מצוקה בין אם יודה בכך או לא.

מכור התלוי בחומר, לעולם יחווה מה שקרוי “תסמיני גמילה” בעת נסיון להפסיק את השימוש. המצוקה הפיזית והנפשית משתנה בין חומר לחומר. כאילו והגוף שולח מסר “היי, אחי, אתה צריך לקבל את התרופה שלך”. מצב זה מתרחש תמיד כאשר האדם משתמש בסמים לתקופה ארוכה יותר מזאת שאליה נועדו במקור.

המוח של המשתמש משתנה עם שימוש לרעה חוזר ונשנה באלכוהול או בסמים. לפעמים משדרי הדופמין במוח, (עצבים ששולחים תחושות של הנאה למוח), מפסיקים לעבוד, דבר שגורם לתחושת דכאון בעת הפסקת השימוש.
מה שבעצם קורה בעת השימוש הוא תוספת יומיומית של אנדורפין לגוף. אנדורפין הוא חומר משכך כאב הנמצא באופן טבעי במוח שלנו. בעת שאנו חשים כאב המקום הפגוע שולח מברק בהול אל המוח שעיקרו “שלח לי אנדורפין דחוף”. השימוש הקבוע בסמים מייצר לנו כמות גדולה של אנדורפין כך שהמוח לא נזקק לייצור והוא במצב של שביתה איטלקית.
ביום שבו המשתמש מפסיק את השימוש, נוצר חוסר באנדורפין כי המוח צריך זמן כדי להפעיל מחדש את ייצורו. בזמן הזה המכור שלנו יחווה את תסמיני הגמילה הידועים כ”קריז”.

ואם אתם רוצים לגרות את המוח שלכם לייצר עוד אנדורפין, תעשו ספורט, לכו לקבל מסאג’ טוב, תאכלו חריף, עזבו אתכם מסמים.


נשמח לקבל מכם מאמרים רלוונטיים או סיפורי חיים (יפורסמו באנונימיות)



הקלק או גרור לכאן קובץ להעלאה.

הנהלת העמותה: ת.ד. 14503 קדימה 6092000 | טל’ 09-8997441 | פקס’ 09-8997567